<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות ה' ח"ה</h1>
<h2>דף נח.</h2>
ולד טרפה פי' שנולד מן הטרפ' כשר כך פשוט ובקמא.
<h2>דף נח:</h2>
בהמה שאחזתה דם וחלתה או שקלטה עשן בגופ' או קרירות ונצטננה או שאכלה סם המות של בהמה או צואת תרנגולים או עלה של חלתית קשטור בלעז וי"א בלדור או שאכלה פלפלין וכיוצ' בהם או ששתת' מים רעי' כלומר מגונים כשרה. אכלה קורט של חלתית או סם המות של אדם או נשכה כלב שוטה או הכישה נחש כשרה משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות כך פשוט.
<h2>דף סח.</h2>
בהמה המקשה ללדת בשעת שחיטה והוציא העובר שבמעיה ידו והחזירה קוד' שחיטה ושחטה מותר באכילה העוב' שבפנים והאבר שיצא אסור כטרפה ומקו' חתך שבין העוב' למה שיצא מותר כמו מה שבפנים, ואם לא החזירה קודם שחיטה אסור האבר כמו שכתבתי ואפילו מקום החתך וצריך שיחתוך לצד פני' מעט והשאר שבפנים מותר כך פשוט בחולין.
ועוד פשוט הוציא ראשו אפילו החזירו קודם שחיטה הרי זה כילוד ואינו ניתר בשחיטת אמו, ואם נמצא העובר חי במעי אמו טעון שחיט' ואם נמצא מת הרי הוא כנבלה כיון שיצא ראשו. חותך מהעובר שבמעיה ולא יצא לחוץ ושחט את אמו מותר באכילה מה שנחתך אבל אם חותך בפנים דבר שהוא מגוף הבהמה עצמה אף על פי שאינה נטרפת בו כגון שחתך בפנים טחול או כליות וכיוצא בהן אותו האבר שנחתך אסור ואין שחיטת אמו מתירתו כך פשוט בחולין.
<h2>דף סח:</h2>
ואם רוב האבר יצא לחוץ לפרש"י המיעוט הנשאר מבפנים אסור כי בתר רובא שדי' ליה, ולרי"ף ולשאר הפוסקים המיעוט הנשאר בפנים מהאבר מותר. אם הוציא מעט מהאבר וחתכו עד שהשלים לרוב האבר המיעוט שנשאר בפני' מהאבר אסור, ולרי"ף לעולם מיעוט האבר מותר. פירוש וכן אם הוציא מהעובר מעט והחזירו ואח' כך הוציא ממנו יותר מבראשונה והחזירו וכן כמה פעמים עד שהשלי' רוב העובר לצאת והחזירו קודם שחיטה המיעוט שבפנים מותר, אבל אם הוציא כל איבריו מעט מעט וחתכן בכל פעם עד שהשלים לרוב כל הגוף אסור אפילו מיעוט העובר הנשאר בפנים שלא יצא דהיא בעיא ולא איפשיטא. וזה המחלקת תלוי בפי' מאי בינייהו, ודברי רי"ף עקר וכן הסכימו רוב הפוסקים.
<h2>דף סט.</h2>
הוציא העובר ידו ושחט אמו והוציא העובר חי וגדל והיתה נקבה וילדה אסור לשתות החלב שלה כי חלב דעלמ' אינו נאסר משום אבר מן החי דיש לו תקנה בשחיטה וזה האבר בעיא ולא איפשיטא ולפיכך הולכין להחמיר.
כל עובר הנמצ' בבהמה אחר ששחטה מותר באכילה ודוקא עובר שאם יצא לאויר העולם היה ניתר בשחיטת עצמו כמו כן ניתר בשחיטת אמו כמו קלוט שפרסותיו דבוקו' כמו גמל מותר בין יצא בין נמצ' במעי פרה, אבל דמו' יונה הנמצא' במעי בהמ' אסו' כיון שאם יצא לאויר העולם לא היה מתקיי' ולא היה ניתר בשחיט' עצמו כמו כן אינו נית' בשחיט' אמו כך פשוט. ודקדקו המפרשים דדוקא דמות יונה אבל בהמה גמורה ורגליה דומות לרגלי יונה או שאין לה רגלים כלל מותרת בין יצא בין נמצא במעי אמו.
השוחט בהמה ומצא בה שקץ ירושלמי דתרומו' (בתרא) [פ"ח ה"א] דאסורא מה טעם בהמה תאכלו ולא שקץ תאכלו, ולא דמי לזיזין שבעדשים או לתולעי' שבפירות או ליתושים שבכלים דתמן בגופיהו ברם הכא לאו בגופיהו. והשוחט בהמה ומצא בה חזיר מותר באכילה יונה אסור באכילה מה טעם בהמה בבהמ' תאכלו ולא עוף בבהמה וכן כתב הר"י בתשובה.
<h2>דף עד:</h2>
השוחט את הבהמ' ומצא בה בן ח' חי או בן ט' מת קורעו ומוצי' את דמו, מצא בה בן ט' חי רוצה לומר ששלמו לו חדשיו והוא הנקרא בן פקועה שחיטת אמו מתירתו ואפילו גדל ימים רבי' והוא שלא הפריס על גבי קרקע וחלבו מותר ודמו אסור פי' ואפילו בן ח' מת לעולם הדם אסור. ובן פקועה שהפריס על גבי קרקע טעון שחיטה ואין שחיטת אמו מתירתו, פי' וחלבו וגידו אסו' כי בשליל אינו נוהג בו גיד הנש' וחלבו מותר ודמו אסור אבל מזה שהפריס הכל אסור. קרעה לבהמה ולא שחטה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה לפי שלא נשחטה אמו כך פשוט. וכת' הרמב"ם כי השוחט הבהמה ומצא בה שליל בין בן ח' חי בין בן ט' מת חלבו מותר. אבל בן ט' חי ששלמו לו חדשיו חלבו אסור וצריך לחטט אחריו כמו חלב בהמה וכל החוטין והקרומות ואפילו לא הפריס על גבי קרק' שניתר בשחיטת אמו אבל הגדולי' חלקו עליו ופסקו שחלבו מותר כיון שניתר בשחיטת אמו כמו שכתבתי, וכן הורו גדולי האחרונים והכריעו.
<h2>דף עה:</h2>
השוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי אף על פי שאין מועיל לו שחיטת אמו שהיא טרפה, שחיטת עצמו מתירתו (דב') [דד'] סימנים אכשר ביה רחמנא הן מאמו הן משלו כשלא יועיל לו שחיטת אמו. ולפי זה בן פקועה שהוא בן ט' חי שבא על בהמה אחרת אפילו למאן דאמר חוששין לזרע האב הבן הנולד מהם יש לו תקנה בשחיטה כי יש לאם שני סימנים כמו לאב כך פשוט וזהו לפרש"י שפיר' דרב משרשיא חולק על רבא, אבל לפי התוס' ושאר המפרשים לזה הבן הנולד אין לו תקנה כי מצד אביו אין טעון שחיטה וכמי שנשחט כבר סימנו האחד ונשאר לו סימן אחר מצד אמו ולא יצטרף עם הראשון אפי' ישחטנו שיש בו שהיי' גדולה כי כב' נחשב מיום היותו הראשו' כמו שמוט, כי מה שאמרנו שבן פקועה ארבעה סימני' אכשר ביה רחמנא שיש לו שני סימני' מאמו ושנים שלו זהו דוקא כשנשחט' אמו כשהי' טרפ' שלא תועיל לו שחיטתה אז תועיל לו שחיטת עצמו אבל אם נשחטה אמו בכשרות כבר הו' ניתר בשחיטתה ובהמה שנולדה ממנו ומבהמה אחרת אין לו תקנה כי אין לה אלא סימן א', ואפילו הפריס ע"ג קרקע כי כשהפריס אינו טעון שחיטה אלא מדרבנן ומדאורייתא הרי הוא כשחוט ואם כן בנו חסר סימן א' ואין לו כי אם ב' חצאין וכן עקר, וכל זה למ"ד חוששין לזרע האב ולמטה אכתבנו בדין אותו ואת בנו [לקמן ע"ח ע"ב]. כיון שבן פקועה שהפריס ע"ג קרקע אינו טעון שחיטה אלא מדרבנן דלא אתי לאחלופי בבהמה מעליא, לפי' אם היה זה קלוט כלומר שפרסותיו קלוטות כגמל אפילו הפריס ע"ג קרקע ניתר בשחיט' אמו ואינו טעון שחיטה דלא אתי לאחלופי בבהמה אחרת שמתוך שיש בו תמה שהוא קלוט יזכרו בני אדם הרואי' שהוא בן פקועה ויאמרו שמפני כן אין שוחטין אותו כל שכן אם הוא קלוט בן קלוטה שיש לו תרי תמהי כך פשוט בחולין. בן פקועה שטרפו זאב או אירע בו שום טרפות אפילו הפריס ע"ג קרקע שטעון שחיטת עצמו כמו שכתבתי אינו נאסר בשביל הטרפו' ולא אמרי' דאתי לאחלופי בבהמה מעליא אבל אינה נטרפת בשום טרפות, כך מוכח בחולין מההיא עובד' דאדא בר חבו הוה ליה בן פקועה וכו' ויש מי שפסק דכמו שטעון שחיטה כך נטרף בטרפיות שאר הבהמות, וראשון עקר וכן כתבו רוב הפוסקים והתוס' והרא"ש.
<h2>דף עז.</h2>
השוחט בהמה ומצא בה שליא הנפש היפה תאכלנה כלומר מי שאינה אסטניס ורוצה לאכלה מותרת וניתרה בשחיטת הבהמה כמו העובר כך פשוט במשנה.
<h2>דף עז:</h2>
שליא שיצתה מקצתה קודם ששחטו הבהמה ואחר כך שחטו הבהמה אותה שליא אסורה אפילו נשאר ולד בפני' כלומר במעי הבהמה, שמא נמוח ולד אחר שהיה בזו השליא וזו שיצתה היא שלייתו וחיישי' שמא באותו מקצת שיצא לחוץ היה שם ראשו והרי הוא כילוד וזה הולד שבפנים שבמעי אמו ה"ל שליא אחרת ונמוחה, ודוקא שאין זה הולד הנמצא בפנים קשורה השליא בו אבל אם שליא זו שיצתה קשורה בזה הולד שבפנים לא חיישינן לולד אחר ואפי' יצתה מקצת זו השליא לחוץ כשרה כיון שלא יצא מזה הולד לא ראשו ולא רובו באותו מקצת שיצא לחוץ כך פשוט בחולין [ע"ז ע"ב]. ודוקא שאנו יודעים שלא יצא כלל מן הולד עם אותו מקצת, אבל שליא שיצתה מקצתה אסור' באכילה אפילו מה שהיה בפנים בשעת השחיטה ואפילו חזר מה שיצא והיה בפנים בשעת שחיטה דאין מקצת שליא בלא ולד וחיישינן שמא יצא רוב ראשו באותו מקצ' וה"ל כילוד ושוב אין מועיל לו חזר' כך פשוט בקמא [ב"ק י"א ע"א].
<h2>דף עח.</h2>
אותו ואת בנו שאסרה תורה לשחטן ביום א' שנאמר ושור ושה אותו ואת בנו וגומ' נוהג אפילו בחוצה לארץ ואפילו בזמן שאין בית המקדש קיים בחולין ומוקדשים, ובמזומן פי' כגון בהמות הגדלות בבית ובשאינו מזומן כגון מדבריות, ואינו נוהג אלא בבהמה אבל לא בחיה ועוף פשוט בחולין.
<h2>דף עח:</h2>
אותו ואת בנו אם נוהג בזכרים ר"ל לשחוט האב עם הבן או הבת כמו שאסור לשחוט (האב) [האם] עם בנה מחלקת בגדולים בזה הפרק. יש פוסקים דאינו נוהג בזכרים אלא בנקבות וכן פ' רי"ף ובה"ג ושאלתות, ויש פוסקי' דנוהג בזכרים כמו בנקבו' דחוששין לזרע האב, ויש פוסקים שאם נודע בפירוש מי הוא האב שאסו' וכן נראה עקר, ומ"מ ראוי להחמיר כי הוא איסור תורה.
<h2>דף עט:</h2>
אותו ואת בנו נוהג בכלאים אם ב' מיני בהמות הולידו כגון עז ורחל, בכל אותו המין הבא מהם נוהג. ונוהג בכוי שהוא ספק חיה ספק בהמה והוא מין הבא מתיש ומצביה או מצבי ותישה ודינו כך, תישה ובנה צבי חייב כי בנו בכל דהו אמר רחמנא אבל צביה ובנה תיש פטור דשה ובנו אמרה תורה ולא צבי ובנו. ותיש הבא על הצביה וילדה בת ואותה בת ילדה בן או בת אסור לשחוט ביום א' הבת ובנה אבל אינו לוקה. וצבי הבא על התישה וילדה בת והבת ילדה בן אם שחט הבת והבן ביום א' לוקה דמספקא לן אי חיישי' לזרע האב ושה כל דהו אמר רחמנא כך פשוט. ורי"ף לא הביא כל זה ושמא ס"ל כמ"ד שאינה מתעברת טמאה מטהורה ולא בהפך וכן דקה מגסה וכן חיה מבהמה כדאמרי' בבכורות [ז' ע"א]. ויש חולקים כי מתעברת בהמה גסה מדקה או בהפך וכן חיה מבהמה או בהפך כמו שכתבתי אבל בטמאה וטהורה כ"ע מודו דלא מעברא זו מזו.
<h2>דף פא:</h2>
כל זמן ששחט אותו ואת בנו והשחיטה ראויה זולתי שדבר אחר גורם לה ליפסל כגון השוחט ונמצאת טרפ' או שוחט לע"ז או שוחט שור הנסקל וכיוצא בו חייב משו' אותו ואת בנו, אבל אם השחיטה אינה כהלכתה כמו השוחט ונתנבלה והנוחר והמעקר פטור משו' אותו ואת בנו דלא מקריא שחיטה כך פשוט במשנה.
<h2>דף פב.</h2>
כתב בה"ג השוחט אותו ואת בנו האחרון אסור לאכול ממנו בו ביום וכן כתב הר"ם. בהמה שנשחטה אמה היום ונתערבה באחרות ורוצה לשוחטן אותו היום כיצד יעשה מכה בהן כדי שיתפזרו וכל דפריש מרובא פריש ושוחט מאותן שפירשו עד שישארו ב' ואותן הב' אסור לשוחטן עד למחר כי נאמר שאלו הן אחד של איסור וא' של התר ואפילו יפרוש אחד מאליו לא נוכל לומר כל דפריש מרובא פריש כך כתב בה"ג.
השוחט פרה וב' בניה לוקה פי' שחט ב' בניה ואח"כ אמה לוקה (מי') [מ'] שחטה את בתה ואת בת בתה לוקה שמוני' שחטה ואת בת בתה ואחר כך שחט בתה לוקה מ' ולעולם חיי' בין ששחט האם ואח' כך הבן או איפכ', לפי' אם אדם אחד שחט פרה ואחר שחט אמה ואחר שחט בתה הב' האחרוני' חייבי' כך פשוט.
<h2>דף פג.</h2>
יש ד' פרקים בשנה שהמוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט או בתה ואם לא הודיעו הוא מקח טעות וכתבתיו במישרים [נ"ט ח"ה] בדין משא ומתן, ובשא' ימות השנה שואל לוקח אם מכר בתה לשחוט או אמה. ושם גם כן המוכר לחתן האחת ולכלה האחרת צריך להודיעו. שם כתבתי אם לא הודיעו מוכר אפילו באלה הד' פרקי' שוחט ואינו נמנע. ושם ג"כ כתבתי הלוקח מתגר גוי או ישראל והלך לו ואינו יכול לשאלו כתבו הפוסקים שיש מי שכתב שיש לחוש אפילו בשאר ימות השנה וי"א שאין לחוש.
איסור אותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה כלומר אם שחט הלילה הא' אסור לשחוט האחרת כל יום המחרת שהוא הולך אחר הלילה, אבל אם שחט הא' היום מותר לשחוט האחר' הלילה הבאה כך פשוט.
<h2>דף פו.</h2>
חרש שוטה וקטן ששחטו ואחרים רואין אותן אסור לשחוט אחריהן אותו או בנו כיון שהשחיטה כשרה ואם שחטו בינן לבין עצמן מותר לשחוט אחריהן אותו או בנו כיון שהשחיט' אסור' כך פשוט.
<h2>דף קא:</h2>
אבר מן החי אינו נוהג אלא בטהורים כלומר בבהמה וחיה ועוף הטהורים.
<h2>דף קב.</h2>
בישראל יש חלוק בין טהורים לטמאים בדין אבר מן החי כמו שכתבתי אבל בני נח הכל אסור להם פשוט.
אבר מן החי אם נתערב אינו בטל כי הוא בריה ואין הבריה בטלה ודין הבריה כתבתי בדין התערובות [אות כ"ט].
<h2>דף קב:</h2>
וכן הבשר מן החי ובשר טרפה אסורה. וכן אם אכל צפור טהורה בעודה חיה ודוקא שיש בה כזית בין עצמות וגידין ובשר, ובמיתתה בעי' כזית בשר כדין נבלה כך פשוט בחולין.
